זמינים הערב, מהגליל ועד אילתמחיר סגור בשיחהמופע בלבד · 18+

היסטוריה קצרה של הסטריפטיז: מהמולן רוז׳ ועד מסיבת הרווקים

קברטים בפריז של סוף המאה התשע-עשרה, בורלסק אמריקאי, מהפכות של שנות השישים והמסורת הישראלית של מסיבת הרווקים. איך הגענו למופע שמגיע אליכם הביתה.

היסטוריה קצרה של הסטריפטיז: מהמולן רוז׳ ועד מסיבת הרווקים
צילום: Juanedc from Zaragoza, España · Wikimedia Commons · CC BY 2.0

כמעט כל תרבות בהיסטוריה פיתחה סוג כלשהו של מופע שבו הגוף הוא חלק מהסיפור. אבל מה שאנחנו מכירים היום כ"מופע חשפנות" — הופעה מתוזמנת, עם מוזיקה, תלבושת והסרה הדרגתית של בגדים — הוא המצאה מודרנית יחסית. יש לה תאריך לידה משוער, יש לה עיר הולדת, ויש לה סיפור שעובר דרך כמה מהרגעים המעניינים בתולדות הבידור.

זו לא כתבה אקדמית — זו גרסה קצרה וקריאה של הסיפור, לחבורה שרוצה לדעת מאיפה בא הדבר שהיא מזמינה למסיבה.

פריז, סוף המאה התשע-עשרה

רוב ההיסטוריונים של הבידור מצביעים על פריז של שנות התשעים של המאה התשע-עשרה כנקודת הפתיחה. זו הייתה התקופה של "הבל אפוק" — שנים של שגשוג, אופטימיות וחיי לילה סוערים. ברובע מונמארטר נפתחו קברטים ואולמות מוזיקה, והמפורסם שבהם, המולן רוז׳ עם טחנת הרוח האדומה על הגג, נפתח ב-1889.

הקברטים האלה הציגו מופעים שבלבלו את הגבולות של מה שנחשב "מכובד": רקדניות הקאן-קאן שהרימו חצאיות בקצב מטורף, מופעי קומדיה נועזים, ותמונות חיות. לפי הסיפורים של התקופה, באחד ממופעי המחול באולמות האלה הוצג לראשונה מופע שבו רקדנית הסירה בגדים בהדרגה, בתוך סיפור — והקהל הפריזאי, שלא היה קל להפתיע אותו, הגיב בהתלהבות ובשערורייה במידה שווה.

הבורלסק האמריקאי

במקביל, באמריקה, התפתח ז׳אנר שנקרא בורלסק. במקור, בורלסק היה סוג של פרודיה — מופעי מגוון שלעגו לאופרה, לתיאטרון הרציני ולחברה הגבוהה, עם קומיקאים, זמרים ורקדניות. עם השנים, בעיקר בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, הרקדניות הפכו לכוכבות של המופעים האלה, ומופע "הסטריפ" הפך לשיא של הערב.

הבורלסק של אותה תקופה היה אמנות של רמיזה. הרקדניות הגדולות לא היו מפורסמות בגלל כמה הן חשפו, אלא בגלל איך. מניפות נוצות ענקיות, כפפות ארוכות שהוסרו אצבע אחרי אצבע, הומור, קריצות לקהל ותזמון מוזיקלי מושלם. חלק מהן הפכו לכוכבות לאומיות, הופיעו בסרטים והיו מוכרות לא פחות משחקניות הוליווד.

הרבה מהטכניקות של הבורלסק הקלאסי — הכפפה, המניפה, ההפסקה הדרמטית לפני השיא — חיות גם היום במופעי יום הולדת ובמופעי במה. קריסטינה וסוניה מופיעות בדיוק בסגנון הזה.

שנות החמישים והשישים: דעיכה ושינוי

אחרי מלחמת העולם השנייה, הבורלסק הקלאסי התחיל לדעוך. הטלוויזיה החליפה את מופעי המגוון, רשויות בערים גדולות סגרו אולמות, והתרבות הפופולרית עברה לסרטים ולרדיו. המופעים עברו למועדונים קטנים יותר, והאלמנט התיאטרלי — ההומור, הסיפור, התלבושות המפוארות — הלך ונעלם.

שנות השישים והשבעים הביאו מהפכה תרבותית שהשפיעה על הכול, כולל על עולם הבידור הזה. המועדונים של שנות השמונים, עם במות, עמודים ואורות ניאון, יצרו את התמונה שרוב האנשים מכירים היום. על הדרך של הפול דאנס.

הניאו-בורלסק: החזרה לתיאטרון

בשנות התשעים קרה משהו מעניין. בניו יורק, בלונדון ובלוס אנג׳לס, אמניות צעירות התחילו להחיות את הבורלסק הקלאסי — עם התלבושות, המניפות וההומור — כצורת אמנות עצמאית. הז׳אנר, שנקרא ניאו-בורלסק, הפך תוך שנים ספורות לתופעה עולמית, עם פסטיבלים, כוכבות בינלאומיות וקהל שחצי ממנו נשים.

הניאו-בורלסק החזיר לבמה את מה שהלך לאיבוד: את הרעיון שמופע כזה הוא קודם כול הופעה. יש לו דמות, יש לו סיפור, יש לו הומור, והוא נשפט לפי הכישרון ולא לפי כמות הבד.

ובישראל: מסיבת הרווקים

בישראל, מופע החשפנות התפתח בעיקר סביב מוסד אחד: מסיבת הרווקים. בשנות השמונים והתשעים זה היה משהו שעשו בשקט, לפעמים עם הרבה מבוכה, ולא תמיד דרך אנשים שאפשר היה לסמוך עליהם. עם השנים, התחום התמקצע: קמו חברות שמתמחות במופעים, הרקדניות הגיעו מרקעים של מחול, התעמלות ותיאטרון, והמופע הפך למשהו שמזמינים בגלוי — וגם מספרים עליו בחתונה.

מה שמיוחד בגרסה הישראלית הוא שהמופע מגיע אליכם. לא אתם הולכים למועדון — הבמה היא הסלון, המרתף או הוילה, והקהל הוא חבורה של חברים. זה הופך את המופע לאינטימי ואישי יותר, ומחייב את הרקדנית לכישורים שהבורלסקיות של שנות השלושים היו מזהות מיד: קריאת קהל, הומור, תזמון, והיכולת להפוך כל חדר לבמה.

מה נשאר מכל ההיסטוריה הזאת

כשאנחנו שולחים רקדנית למסיבת רווקים בנתניה או ליום הולדת בחיפה, יש במופע שלה שאריות של כל התחנות האלה:

  • מהקברט הפריזאי — הכניסה הדרמטית והרעיון שזה ערב של הופעה.
  • מהבורלסק האמריקאי — ההומור, הכפפות, המניפה והתזמון.
  • מהמועדונים — הקצב, המוזיקה והפול.
  • מהניאו-בורלסק — הכבוד לאמנות, והדמות שיש לה סיפור.
  • מהמסורת הישראלית — החתן במרכז, והחבורה מסביב.

וגבול אחד שלא השתנה

לאורך כל ההיסטוריה הזאת, המופעים הטובים ביותר היו מופעים: בידור, אמנות והופעה. זה נכון לקברטים של מונמארטר, לכוכבות הבורלסק ולרקדניות של היום. ולכן גם אצלנו הכלל פשוט — מופע בלבד. למה זה חשוב.

הקאן-קאן: הריקוד שהתחיל את השערורייה

לפני שהיה סטריפטיז, היה קאן-קאן. הריקוד הזה, שנולד באולמות הריקודים של פריז בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע-עשרה, היה בהתחלה ריקוד זוגי פרוע שהמשטרה ניסתה, ללא הצלחה, להגביל. עד סוף המאה הוא הפך למופע במה של שורת רקדניות שבועטות רגליים לגובה, מסתובבות ומנופפות בחצאיות עם שכבות של תחרה. הקהל של אותה תקופה ראה בו שיא החוצפה — ורקדניות הקאן-קאן הפכו לסמל של פריז הלילית, מונצחות בכרזות ובציורים של אמני התקופה.

הקאן-קאן לא היה חשפנות, אבל הוא ביסס את העיקרון שכל מה שבא אחריו השתמש בו: הבמה היא מקום שבו מותר לשבור את הכללים של הרחוב, והקהל בא בדיוק בשביל זה.

הבמה הישראלית: מקברטים לסלונים

בישראל של שנות החמישים והשישים היו קברטים ומועדוני לילה, בעיקר בתל אביב ובחיפה, עם מופעי מגוון שכללו רקדניות, קומיקאים וזמרים. עם השנים, המועדונים האלה נסגרו או השתנו, והמופע עבר בהדרגה מהמועדון אל האירוע הפרטי. מה שהאיץ את זה, באופן לא מפתיע, היה הטלפון הנייד: ברגע שאפשר היה לתאם רקדנית שתגיע לכתובת מסוימת בשעה מסוימת, הסלון הפך לבמה. היום, רוב מופעי החשפנות בארץ לא מתקיימים במועדונים בכלל — הם מתקיימים בדירות, בוילות ובמלונות.

למה דווקא מסיבת רווקים?

המנהג של "לילה אחרון של רווקות" ישן מאוד — יש לו גרסאות ביוון העתיקה, באירופה של ימי הביניים ובמסורות רבות אחרות. אבל הצירוף של מסיבת רווקים ומופע חשפנות הוא אמריקאי ברובו, מהמחצית השנייה של המאה העשרים, והגיע לישראל דרך סרטים וסדרות. בארץ הוא קיבל אופי מקומי: חבורה גדולה, אוכל, הרבה צחוק, והרבה פחות מבוכה ממה שהסרטים מציגים. החתן הישראלי, מתברר, צוחק על עצמו די בקלות.

מה הקהל מביא

ועוד דבר אחד שלא השתנה: המופע תמיד היה שיתוף פעולה עם הקהל. קהל שצוחק, מוחא כפיים ומכבד את הבמה מקבל מופע טוב יותר — בפריז של 1890, ובסלון שלכם הערב.

ובפעם הבאה שרקדנית נכנסת לסלון שלכם עם כפפות ארוכות ומוזיקת ג׳אז, תזכרו שיש מאחורי הרגע הזה יותר ממאה שנה של במות, קברטים ואמניות.

לסיכום

מהמולן רוז׳ של 1889 ועד הסלון שלכם בגבעתיים, מופע החשפנות עבר דרך ארוכה, אבל הלב שלו נשאר אותו לב: רגע של תיאטרון, צחוק ומבוכה מתוקה, שבו חדר שלם מפסיק לדבר ומסתכל על הבמה. על מופע חשפנית היום.

Final call

המופע מתחיל בשיחה אחת.

עיר, תאריך, שעה וכמה אנשים. תוך כמה דקות יש לכם רקדנית, שעה ומחיר סגור בכתב — שלא משתנה כשהיא דופקת בדלת.

054-293-8000 זמינים כל יום, כולל סופי שבוע וחגים
חייגו 054-293-8000